הליצן האקסצנטרי אבנר אייזנברג

כתבתה של ליסה ג'יקובסון, ילידת ניו-יורק. מנהלת אומנותית, במאית, שחקנית, מעצבת ומורה למשחק ותנועה לתיאטרון. הקימה את תיאטרון ארמא עם גיל בכר בשנת 1990, מלמדת ומביימת סדנאות ופרויקטים בתיאטרון פיזי ובינתחומי- באירופה ובישראל. בוגרת M.A בתיאטרון (חקר התיאטרון הפיזי, השוטה והליצן עפ"י ז'אק לקוק), באוניברסיטת תל-אביב. רקדה מחול מודרני בניו-יורק (HOSE LIMON) ולמדה הוראת מחול בסמינר הקיבוצים. לימודי ציור ואמנות בניו-יורק ועין-הוד, עיצוב מסכות בבי"ס לאסאד בבלגיה. כיום מנהלת אמנותית עם גיל בכר בפסטיבל בת-ים הבינלאומי לתיאטרון ברחוב. מאמינה שאמנות, יצירה ואהבה יצילו את העולם !

אפתח את המאמר בהסבר על מה מקור המאמר הזה. בשנת 2007 הגשתי לאוניברסיטת תל-אביב תיזה (מחקר/עבודת מאסטר) שעוסקת בנושא- "אל תעשו מה שאני עושה- תעשו מה שאתם עושים"-הבופון והליצן בפדגוגיה של ז'אק לקוק והשפעתה על התיאטרון בשלהי המאה ה-20. אחרי שנים של יצירה כשחקנית, במאית וכו', תוך שימוש בפדגוגיה של לקוק, ביצירה המשותפת עם גיל בכר בתיאטרון ארמא מאז שנת 1990, החלטתי ל"כבוש את ספסל הלימודים" ולבדוק איך והאם לקוק ממשיך להשפיע…(וידוי קטן- מה פתאום לימודים באוניברסיטה? בנערותי הייתי תלמידה "סוררת" שנאתי בי"ס וכנראה בגיל בוגר יותר פיתחתי יותר סבלנות, וגם רציתי להוכיח לעצמי ש- "אני יכולה!"). בקיצור, חיפשתי יוצרים מתחומי הבמה שלמדו אצל לקוק, נפגשתי, ראיינתי, חיטטתי ונברתי וכך גם מצאתי את אבנר האקסצנטרי. כן, זה שבישראל קוראים לו "אבנר המוזר". לא ברור לי מי החליט לתרגם את שם הבמה שלו בעברית ל "אבנר המוזר"- והרי הוא לא מוזר בכלל. הוא יותר נורמלי מהרבה אנשים שאני מכירה… זה נכון שעל פי ההגדרה במילון אנגלי-עברי, אקסצנטרי מתורגם למוזר, אבל השפה העברית משופעת במילים לועזיות ואת המילה מוזר אפשר לתרגם גם ל STRANGE, ולטעמי למילה אקסצנטרי יש יותר ערך מוסף "על הבמה". גם ז'אק לקוק השתמש במושג אקסצנטרי כשהוא הגדיר את סוגי הליצנות, וכאן מגיע ההסבר: הליצן האקסצנטרי – ליצן זה עושה דברים בדרכו המיוחדת. מרכזי החשיבה והגוף שלו נמצאים במקומות שאינם מוכרים לאדם קרי המוח והאגן. הליצן מסתרק במגרפה ומנגן על הפסנתר באופן וירטואוזי ומדהים בעזרת בהונות רגליו. הליצן האקסצנטרי ירקוד עם תנועות רגליים מפותלות ומסובכות, וייראה כמי שעוד מעט ייפול, אך למעשה הוא שולט היטב בתנועותיו המהירות והמצחיקות. זה בשונה מליצן הבורלסקה, הליצן ההומניטרי, ליצן האבסורד או הליצן הגרוטסקי, אולי במאמר אחר ארחיב יותר על סוגי ליצנות אחרים. אבל כעת, לכבוד הופעותיו של אבנר בישראל, נתמקד רק בו. לכבודכם, קיצרתי, ערכתי שינויים והורדתי הרבה הסברים מסובכים ואקדמאיים… מקווה שתהנו !

אבנר אייזנברג (Avner Eisenberg) המתגורר במיין בארצות הברית (Maine U.S.A) , משתמש בשם אבנר האקסצנטרי (Avner The Eccentric). ייתכן ואייזנברג מכנה עצמו "אבנר האקסצנטרי" כדי לבטא היטב את סוג הליצנות בה הוא עוסק ומכיוון שבחירת שם כגון "אבנר הליצן", יישמע דומה יותר לליצן שמחות ופחות לליצן תיאטרון מקצועי. אייזנברג הוא בעל תואר בוגר אמנויות B.A בתיאטרון מאוניברסיטת וושינגטון ובוגר בית הספר של ז'אק לקוק שם סיים את לימודיו בשנת 1974. אבנר מופיע מאז כליצן ובעיקר במופעי היחיד שלו Avner The Eccentric שנחל הצלחה רבה בברודווי בניו-יורק וברחבי העולם כולו, ו- Exceptions to Gravity איתה הופיע ברחבי ארצות הברית ובמדינות שונות ברחבי העולם. נוסף על כך, אייזנברג שיחק גם בקולנוע בסרטים כגון The Jewel of the Nile ו Brenda Starr וכן בסדרות ומופעי טלוויזיה רבים שלא אפרט כאן. אייזנברג הופיע כשחקן בהצגות תיאטרון כגון קומדיה של טעויות לשייקספיר (Shakespeare) ומחכים לגודו לבקט (Beckett), ושימש הן בתפקיד ולדימיר והן בתפקיד אסטרגון. אייזנברג ראה עולם ומלואו בסיבובי הופעותיו ברחבי העולם במסגרת פסטיבלי קומדיה, קסמים ליצנות ותיאטרון, וזכה בפרסים בפסטיבלים שונים. אייזנברג זכה עוד בחייו בשנת 2002 להיכלל ב- International Clown Hall of Fame, שנמצא בוויסקונסין בארצות הברית, כהערכה על עבודתו המקצועית רבת השנים. אייזנברג מלמד בסדנאות ובכיתות אמן בתחומי הליצנות וההופעה האקסצנטרית ברחבי העולם. אייזנברג הינו המנהל האומנותי של פסטיבל הקומדיה הפיזית Phyzgig, המתקיים פעם בשנה במדינת מיין.

אייזנברג אמר כך: "ליצן היא כפי הנראה ההגדרה הטובה ביותר לעבודתי, אבל מכיוון שהיא מילה בעלת ארבע אותיות, אני קורא לה גם הופעה אקסצנטרית או קומדיה פיזית." אייזנברג לא הגדיר את עצמו כליצן אקסצנטרי, אלא כליצן, מילה כללית המתארת את סגנון התיאטרון בו הוא עוסק.

"אבנר האקסצנטרי" הוא וירטואוז אמיתי בעבודתו ומבצע פעולות אקסצנטריות המצריכות מיומנות גבוהה במיוחד, והדבר נעשה בצורה מעוררת התפעלות כגון לאזן סולם גדול על סנטרו, אייזנברג סבור שאבנר האקסצנטרי הוא "בעל מוזרות אישית, אבל פותר בעיות מחויב שהינו אופטימי ותמיד הוא מתעניין יותר, מאשר הוא עצמו מעניין. ליצנות היא עניין רציני. וקומדיה היא רק הטרגדיה שמתרחשת למישהו אחר. עבור הקהל, הליצן הוא ביש-מזל מסכן, המטרה של כל הטרגדיה הזו. אבל הליצן הוא לקוח שמח ומסופק שמתהולל בעולם טעון בבעיות הזקוקות לפתרון. הקהל לא מרגיש רחמים על הליצן, והם יותר בתמיכה הדדית בניסיונותיו להצליח ולזכות בתקווה, במאבקם נגד הבלתי-נמנע." אייזנברג מדבר על האנרגיה החיובית שנדרשת מהליצן. אף על פי שהליצן עלול להיכשל פעמים רבות בניסיונותיו, הוא ממשיך לנסות להצליח תוך שמירה על אופטימיות, עד שהוא מוצא פיתרון לבעיות, באופן המיוחד אך ורק לו.

הדמות של "אבנר האקסצנטרי" התפתחה במהלך 30 שנות עבודה. במקום ליצור "דמות ליצן" אייזנברג העדיף למקם את עצמו או את דמות הליצן במספר מצבים מגוונים ולראות כיצד הוא מגיב אליהם. מתוכם נוצרה דמות חדשה של ליצן. ה"ליצן האקסצנטרי" יודע מה הוא עושה ומפגין את יכולותיו הביזאריות בפני הקהל, אף על פי שבקטעי הביניים ייתכן והוא יצלע או לא יצליח לרדת מכיסאו. אולם, אלו יהיו רגעים מעטים בהם יכשל, ולרוב הוא יצליח לבצע משימות מורכבות באופטימיות ובכישרון רב.

בשנותיו הראשונות כליצן אייזנברג השתמש באף האדום, אך כיום הוא מופיע ללא האף, אף על פי שהוא משתמש בו בסדנאות שהוא מלמד, בדומה ליתר בוגרי בית הספר של לקוק. אייזנברג טוען כי השימוש באף האדום נובע מהאנלוגיה בין הליצן לבין חופש ופורקן, שניתן בעבר לדמויות כגון שוטה הכפר או שיכור הכפר: "במשך ההיסטוריה שיכור הכפר היה דמות, סמל של חופש, מביס כל סמכות. כל זה היה עוד לפני ההכרה באלכוהוליזם כמחלה הרסנית ונוראית. שיכור הכפר הינו דמות נאהבת במיתולוגיה האורבאנית שלנו. הסמל של אלכוהוליזם, הוא אף אדום. האף האדום מאפשר גם למבוגר ערמומי, חכם ובעל עכבות מתאימות, למצוא מחדש את חוסר העכבות שבתמימותו של תינוק. האף האדום בתפקיד כפול, כשהוא מסמל הן את חוסר העכבות של השתיין ואת התמימות חסרת הניסיון של התינוק." האף האדום משמש כמסכה קטנה המאפשרת לשחקן להגיע לשחרור ולמצב ילדותי, אותו הוא מחפש. אולם, אייזנברג שהסיר את האף האדום במשך השנים אינו זקוק לאף האדום כדי להתחבר לדמות הליצן – היא כנראה חלק בלתי נפרד ממנו.

במופע של אבנר האקסצנטרי Exceptions to Gravity, מבחינה ויזואלית הליצן של אייזנברג נראה כמעט כאדם רגיל שפוגשים אותו ברחוב. אייזנברג לא לובש בגדים צעקניים בנאליים או אף אדום, המסמל מיד את היותו ליצן. לאייזנברג זקן לבן, המסתיר את תווי פניו הממקד את מבטו של הקהל על החלק העליון של פניו- עיניים וגבות, בהן הוא משתמש במבטים לקהל, ומימיקת פנים המבטאת מצבים ורגשות. לראשו הוא חובש כובע מגבעת, בו הוא משתמש כאחד האביזרים במופע. התלבושת של אייזנברג היא יותר תלבושות של ליצני תיאטרון מאשר של ליצני קרקס או ליצני שמחות.

אייזנברג מסתמך על עבודת מיים (MIME) מקצועית ומסוגל ליצור אילוזיות גופניות כגון הארכת זרועו הימנית על מנת להתכופף ולהרים את מגבעתו שנמצאת על הרצפה, צליעה דמיונית שנראית אמיתית ומצחיקה ובליעת רגל של כיסא או ניסיון לרדת מכיסא רגיל כאילו הוא נמצא בגובה רב ואינו מגיע לרצפה. אבנר מפעיל מיומנויות פיזיות מעולם הקרקס עם חפצים שונים כגון שיווי משקל של סולם גבוה על סנטרו. העבודה התנועתית של אייזנברג מתמקדת בעבודת מיים Mime, נקייה ומדויקת. אבנר מייחס את איכות עבודתו בתנועה ומיים MIME לז'אק לקוק: "לעיתים קרובות אני רואה את לקוק, מתבונן בי מעבר לכתפי ומציע לי הערות עדינות בנוגע להופעה שלי. מלקוק רכשתי את כישורי המיים שלי ותחושת סגנון ואיכות." מעניין לראות, שגם אחרי יותר מ-30 שנות עבודה מקצועית והופעות ברחבי העולם כ"אבנר האקסצנטרי", אייזנברג עדיין מושפע מלקוק, והדבר מצביע על ההשפעה האדירה שהייתה ללקוק על אייזנברג, שכביכול ממשיך לקיים סוג של דיאלוג עם לקוק המשמש כ"אב רוחני" עד היום. בנושא זה אייזנברג אמר כך: "אני תמיד מדבר על לקוק כעל מורה שלי ועל בית-ספרו כברירה הטובה ביותר למי שמחפש להתעמק בתיאטרון ג'סטואלי. לקוק החייה את המיים MIME כפי שאני משתמש בו, בניגוד לפנטומימה של מרסו."

המופע Exceptions to Gravity מתקיים על במה כשהקהל יושב ממול. אמצעי התאורה פשוטים והליווי המוסיקלי ניחן במוטיבים של מוסיקה יהודית. אייזנברג משתמש במעט אביזרים כגון כיסא שולחן, סולם, מפיות, נוצה, איתם הוא יוצר עולם של דימויים, ומשתף את הקהל במופע. אייזנברג עושה שימוש בקסמי אילוזיות כהוצאת שרשרת מפיות מהפה. חלק מהקסמים של אייזנברג נראים כגאגים מוכנים מראש כאשר ברור לו שהם יצליחו. אולם, אייזנברג טוען שהוא לא מלמד גאגים: "במקום זאת, אני מפתח רגעים קומיים סביב פתרון בעיות עם אביזרים ספציפיים או במצבים מסוימים. דוגמה לכך הוא התרגיל- "דבר אחד יותר מידי", הליצן נושא עימו יותר מידי חפצים מכדי שיוכל לבצע משימה פשוטה כמו לפתוח דלת, והוא חייב למצוא טקטיקה לעשות את המשימה מבלי להוריד חפצים לרצפה." כך במינימום אביזרים ותפאורה, אייזנברג יוצר עולם ומלואו ואת עולמו הפנימי של הליצן, המלא בקונפליקטים אותם הוא צריך לפתור.

יתר על כן, אייזנברג משתמש ברעיון ההיררכיה בעיקר ביחסים בינו לבין הקהל. אייזנברג אומר בנושא כך: "ההצגה Exceptions to Gravity מבוססת על יהירות שאני השרת של התיאטרון שמעיף מבט אחרון וטאטוא אחרון לפני ההופעה. אני מגלה שלט המודיע לי ולקהל "שההצגה תתחיל בעוד חמש דקות". אז אני מחכה, וכשאני מחכה, אני מתחיל להתעסק עם דברים. כך במשך ההצגה ועד סופה השרת נשאר על הבמה, זהו מעין עוות זמן." אייזנברג ממקם את הדמות שלו במיקום היררכי נמוך יותר מכפי שהקהל מצפה שיעלה לבמה. למעשה, הקהל לא קיבל את הליצן שבא לראות, אלא רק את השרת של התיאטרון, מישהו ששווה פחות מהליצן כביכול. אך הליצן-השרת, כבדרכו, מנצל את הרגע שניתן לו על הבמה, וגם אם הוא נשלח לטאטא את הבמה וה"אמן" לא הופיע עדיין על הבמה, הוא לא יכול להתאפק ומתחיל להתעסק עם דברים ולגלות את הקהל ואת הנאתו מעצם היותו על הבמה. משחק זה יוצר צחוק בקרב הקהל, שעדיין מחכה לראות מתי יגיע האמן "האמיתי". המתח שנוצר בין הופעת השרת לאי-הופעת האמן נותר עד כמעט לסוף ההופעה, עד שהקהל מבין למעשה, שאייזנברג לא יחליף דמות, וזו למעשה ההצגה. הצחוק שמתעורר בקרב הקהל, נוצר משום שהליצן עוסק בדברים פשוטים ואנושיים יומיומיים, כמו השרת בתיאטרון שרצה להיות כוכב על הבמה והצליח להגשים את חלומו.

חוץ מהופעותיו המרובות בתיאטרון, אייזנברג עוסק גם בהוראת הליצנות, או ההופעה האקסצנטרית. אייזנברג מחבר יחדיו מרכיבים מתחומים שונים שחקר ובראשם עבודתו של לקוק, אמנות הלחימה, אייקידו, היפנוזה אריקסונית, NLP , קסמים של להטוטים ואחיזת עיניים. אייזנברג טוען כי תרגילים של לקוק הם בסיס מצוין לתהליכי העבודה בתיאטרון. אייזנברג מעדיף ללמד סדנאות ארוכות המאפשרות לעבוד לעומק עם התלמידים, כפי שעשה זאת לקוק. אייזנברג נימק זאת כך: "סדנאות קצרות הן בעיתיות בכלל בהתייחס להכשרה בתיאטרון. עבודת תיאטרון זקוקה לחזרות ולליטוש. כשאני מלמד סדנא קצרה, בין שעתיים או שבוע ימים, תקוותי היא שזרעים מסוימים ייזרעו בקשר להופעה באופן כללי, שישתרשו בעבודת התלמיד. אני אוהב את הסדנא האינטנסיבית שלי, סדנא בת שבועיים, עם 66 שעות לימוד ועבודה, ביקורות, והניסיון של חיים משותפים."

אייזנברג ניסח עקרונות לעבודה בתחום הליצנות כך: "העבודה של הליצן היא לגרום לקהל להרגיש דברים ולגרום לקהל לנשום. רבים מאיתנו שואפים, אבל לרבים צריך להזכיר גם לנשוף. הדמיון והמוח מחוברים ומשפיעים על הגוף. אל תגיד או תראה לקהל או לעמיתיך מה לחשוב, עשה או תרגיש ועוד." עקרונות אלה מבוססים על מרכיבים מדרכו הפדגוגית של לקוק. כך למשל, התלמידים לומדים על דרך המחקר ובאמצעות ההתנסות האישית, לומדים על יצירת מציאות חדשה על הבמה ועל יצירת יחסים אישיים בין הליצן לבין קהל.

אייזנברג עושה שימוש בגישה היוצרת של לקוק לתהליך למידה היוצאת מנקודת הנחה שגוף ונפש או שגוף ודעת (mind) הם אחד. כמו כן, האלתור והעולם הפנימי של כל שחקן הם בהכרח אינדיווידואליים וחשוב שהשחקן המתחיל יגיע למשחק כשהוא מוכן לשתף פעולה וליצור תיאטרון מקורי, חי ועכשווי. כזו היא גישתו של אבנר האקסצנטרי- ליצן העושה שימוש רב במיים MIME מסוגנן ואיכותי, מצליח במיומנויותיו האקסצנטריות יותר מאשר נכשל בביצוע הפעולות הפשוטות ויוצר עולם קסום ואינטימי במופעיו. אבנר אינו משתמש בטקסט בהופעותיו. אבנר אייזנברג, דמות כובשת וצנועה, ליצן אגדי עוד בחייו, מודה בסיום הראיון ש " כאדם פרטי, אני די ביישן מטבעי…"

2 תגובות בנושא הליצן האקסצנטרי אבנר אייזנברג

  1. מאת ג'רום‏:

    הוא מדהים כתבה מקסימה ואישית אני מעריץ שלו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *