התבקשתי ע"י מנהלי האתר הזה לכתוב מניסיוני על חוויותיי בעולם הקרקס. אני כותב מתוך אינטרס אישי (אני מקווה שהם לא יגבו ממני יותר כסף על פרסום באתר) , ומתוך צורך פנימי לחשיפה ואהבה.
שמי גילי קרן ואני ליצן .
זה נשמע קל, אבל לקח שנים להגיע להגדרה הפשוטה הזאת. הרבה שנים הייתי 'להטוטן', 'שחקן', או 'אומן קרקס'. (איזה פלצנות אה?).
למה ככה?
כי בארץ 'ליצן' היא כמעט מילת גנאי "מה אתה ליצן?" צעק עלי המ"כ בטירונות. "כן , המפקד הסמל" עניתי והוצאתי כרטיס ביקור.
לא חטפתי שבת, כי הוא פשוט לא הפסיק לצחוק איזה שבוע.
אבל באמת לליצן בארץ יש רפיוטיישן לא משהו. שאתה אומר ליצן , אנשים מדמיינים ליצן עם איפור כבד (הליצן האמריקאי), שמחלק פרסים לילדים שצורחים בכל הכח. ואין לי שום דבר נגד מפעילים עם פרסים ותחרויות . אבל הם לא בדיוק מה שאני קורא לו ליצן.
לאחרונה זה קצת השתפר , עם התפתחות הליצנות הרפואית בארץ. "אז אתה ליצן רפואי?" לא, אני אישית לא, אבל זה כבר יותר קרוב לליצן שאני הייתי רוצה להדמות לו.
והליצן שאני הייתי רוצה להיות מגיע מאירופה, ושם הוא גם זוכה לכבוד רב (גם ברוסיה אגב).
וכך בעקבות אהבתי לליצנות , וגם בגלל משיכתי לנשים אירופאיות , מצאתי את עצמי פוזל לכיוון היבשת השכנה.
וגם יצאתי להופיע שם, בהתחלה רק בקיץ, בפסטיבלים של תיאטרון וקרקס. עשיתי הופעות עם כובע (BUSKING). ועל פי רוב חזרתי עם מינוס בבנק. לקח שנה ולפעמים שנתיים לכסות את המינוס . והנה אני שוב בדרכים מפסיד את התחתונים.
אבל עם חלום אחד , להיות ליצן, כזה אמיתי.
ואני אני חושב שאחרי שנים של נדודים, אני קצת מגשים את חלומי, הייתי ליצן בקרקס (דורולה ה1) , שהיה ועודנו בגלגוליו השונים קרקס קלאסי אמיתי.
לאחרונה הופעתי ביחד עם אישתי בקברט נודד ברחבי שוויץ. הקברט שאנחנו הופענו בו נקרא 'ברודווי' והוא קיים כ20 שנה,והוא מעין מופע קרקס למבוגרים עם ארוחת ערב. קונספט שלא ממש קיים בארץ. בשוויץ כמו בארץ יש רק 7מליון תושבים. אבל בשוויץ יש 14 קרקסים ועוד עשרות קברטים למיניהם פלוס קבוצות ליצנות וקרקס שונת.וזה למה, אני חי לסירוגין בארץ ובשוויץ.
היום אני מופיע עם המופע סולו שלי, ועם המופע הזוגי שלי ושל אישתי. והקיץ ( 2012) נופיע בקרקס בהולנד.
לפעמים פונים אלי צעירים, מה שאומר שאני כבר בבוגרים. ושואלים איך? אבל איך עושים 'אירופה'?
אז דבר ראשון, שאני אומר זה: אם אתם לא באמת רוצים את זה . אז עזבו אתכם. זה לא קל , עשירים כנראה שלא תצאו מזה (למרות שיש יוצאי דופן). תראו אותי אני בן 39 ואני רחוק מלהיות מסודר בחיים.
אז למה כן? כי אם פעם אחת עמדתם באמצע מעגל של אנשים , וגרמתם לכולם לצחוק, אני חושב שמספיקה פעם אחת טובה כדי להבין.
לי זה מאוד ברור. ואני חייב לעשות את זה!
ואין דרך אחת 'לעשות את זה' יש מלא דרכים.
תעיזו, תדמיינו – ואז תעשו הכול כדי שזה יקרה. (זה מה שאני עושה)
ותזכרו שאף אחד לא ימליץ עליכם אם אתם לא מספיק טובים, ואני בטח לא אמליץ עליכם אם אתם יותר מדי טובים.
אתם חייבים למצוא את הדרך שלכם, אני מאמין של לכל ליצן יש את המסע שהוא חייב לעבור. וזה מסע ארוך ואף פעם לא באמת מגיעים, יש אבל יש תחנות מדהימות בדרך.
צאו למסע הזה עם המון רצון, דמיון , סבלנות ,יוזמה ויצירתיות.
כדאי שתלמדו ג'אגלינג, פנטומימה, ללכת על חבל ולנגן באקורדיון או משהו דומה….
כנראה שאתם תהיו המפיקים, במאים, עורכי מוסיקה , מעצבי תלבושות, סוכני שיווק של עצמכם. תתעניינו במקצועות האלו .
ומאוד חשוב לזכור "אם אתה עובד במה שאתה אוהב – אתה בעצם לא 'עובד' אף פעם". צ'פלין
תזכרו את המשפט הזה , כי אתם בעצם 'תעבדו' כל הזמן.
יש בתי ספר לליצנות וקרקס (אני אומנם למדתי תיאטרון).
אבל אני ממליץ על הבית ספר של דימטרי בשוויץ. או לה קוק בפריס , יש גם את פליפ גולייה .
תחפשו ותעברו סדנאות לליצנות , זה תרגול מעולה לליצן.
ותקפצו לקפה אם אתם באזור באזל (שוויץ) , חמש דקות מהמרפסת המפורסמת, תבואו.
גילי ק.
