ארכיון פוסטים מאת: raffi.vitis‏

טרפזים למקצוענים בתי ספר, חוגים וחובבים

אני בן 39. מחר אתחיל עשור חדש בחיי. אני על טיסה של איירפרנס בדרך לפאריס והמזל לצידי. אני ישוב בשורה 12 – שורה עם יותר מקום לרגליים ואפשרות להשכיב את הכיסא מעט ולישון. מצרך חיוני לאחר לילה של אריזות הציוד…

גבי (גבריאל) כהן גרונדלנד מזמין אותך לקרוא על הקמת פסטיבל הליצנים הראשון שיתקיים ב7-9 לפברואר 2013 בצוותא בתל אביב.
אז בואו לקרוא ועוד יותר חשוב – בואו להופעות ותביאו חברים. מומלץ מאוד לקנות כרטיסים במכירה המוקדמת.

אבנר אייזנברג (Avner Eisenberg) המתגורר במיין בארצות הברית (Maine U.S.A) , משתמש בשם אבנר האקסצנטרי (Avner The Eccentric). ייתכן ואייזנברג מכנה עצמו "אבנר האקסצנטרי" כדי לבטא היטב את סוג הליצנות בה הוא עוסק ומכיוון שבחירת שם כגון "אבנר הליצן", יישמע דומה יותר לליצן שמחות ופחות לליצן תיאטרון מקצועי. אייזנברג הוא בעל תואר בוגר אמנויות B.A בתיאטרון מאוניברסיטת וושינגטון ובוגר בית הספר של ז'אק לקוק שם סיים את לימודיו בשנת 1974. אבנר מופיע מאז כליצן ובעיקר במופעי היחיד שלו Avner The Eccentric שנחל הצלחה רבה בברודווי בניו-יורק וברחבי העולם כולו, ו- Exceptions to Gravity איתה הופיע ברחבי ארצות הברית ובמדינות שונות ברחבי העולם.

בצומת בין רחוב נחלת בנימין לרחוב רמב"ם בתל אביב, באמצע הדרך בין שוק האומנים הססגוני לשוק הכרמל הצבעוני שוכן "פיטש" הקירקסנים המיתולוגי. אל פיסת הרחוב הסתמית הזו הגיעו במשך שנים כל יום שישי חבורת קירקסנים משוגעים לדבר (ומכורים) והפכו אותו לזירת קירקס מרהיבה.
כיום ה"ספוט" עומד שומם, אחד אחרי השני נטשו אותו הקירקסנים לטובת גדולים וקלים ממנו, אבל אין אחד שלא חקוקה לו בעצמות חוויה מוטרפת ובלתי נשכחת מהמקום הזה. ביקשנו מחבורת הקירקסנים שאהבה את המקום לכתוב על המקום המיתולוגי הזה.

בשנת 2000 עזבתי את ישראל ונסעתי לאירופה. נסעתי במטרה להפוך לאומן רחוב – ליצן. לא ידעתי כלום, לא ראיתי מופע רחוב בחיים שלי, ובכל זאת הרגשתי שלשם הכיוון.

הגעתי לאמסטרדם ויצאתי לרחוב. היו לי כמה מסכות של קומדיה דל ארטה, ופשוט התחלתי לאלתר איתן. זה היה נורא. לא היה לי מושג מה אני עושה. והתגובות היו בהתאם. או יותר נכון, פשוט לא היו תגובות. אף אחד לא שם לב בכלל שאני עומד שם בכיכר ועושה משהו. ההרגשה היתה נוראית.

לפני כחמש שנים סיימתי את לימודי בסמינר הקיבוצים כמורה מוסמכת למחול שם הכרתי את עומר דלומי, איש קרקס יקר וחרוץ, טייס בצה"ל, שלמד חינוך דמוקרטי. באותם ימים, כאשת קרקס אנרכיסטית משהו, שאוהבת נדודים ולא ממש רוצה לשבת במקום אחד, חשבתי לקנות אוטו קראוון. לעומר היה אחד כזה, שחשב למכור…

הבמה העגולה של לה רב ["החלום" בצרפתית] היא למעשה בריכה ענקית. ההופעה מתחילה ועץ שעשוי מברזל בגובה של 6 מטר עולה מן המים כשהוא מסתובב על צירו, ובמשך כמה דקות אני וקבוצה של 9 אקרובטים קרחים מטפסים, קופצים, וכמובן עומדים הפוך במגוון פוזיציות ובגבהים שונים. חזרתי לטפס על עצים.