כתבות מעולם הקרקס

אם אתם מתחום הקרקס אז בטוח אתם מכירים מישהו שעושה סירוויל ואם לא אז בטח יצא לכם לראות איזה סרטון, אבל כמה אתה באמת יודעים עליו? אז ככה: סירוויל (Cyrwheel) הוא בעצם הגלגל של סיר (Cyr) על שמו של דניאל…

מאמר זה פונה לאמנים מתחילים וותיקים כאחד, בנוסף לזה, מאמר זה הינו מאמר דעה, ייתכן שלא תסכימו עם חלק מהנאמר. רוב הטיפים מתאימים למופעי ג'אגלינג סטנדרטיים, מופעים לילדים, עם דיבור ומגוון כלים. כמובן שיש מופעים נהדרים ללא מילים או מופעים…

איך הגעתי לקרקס: בשתי מילים: "בגלל האנשים" בשלוש מילים: "תמיד הייתי אידיוט" בשלוש עשרה מילים: "כי מגיל חמש הבנתי שהמטרה שלי בחיים היא ללכת בעקבות ליבי אל האושר" הכל התחיל ממש מזמן כשאבא ואמא שלי התחתנו….בילדותי לא ממש שמעתי על…

אמ;לק Control Freak הוא מופע חדש המשלב אמנויות קרקס וכלי נגינה דיגיטליים מתוחכמים. הדמות המשעשעת שעל הבמה יוצרת את כל ההתרחשויות: מבצעת להטוטי קרקס, מנגנת מקליטה ועורכת מוזיקה חיה, מפעילה ושולטת בתאורות, מכונות עשן, פנסים זזים, הקרנות וידאו ועוד. הכל…

מזה מספר שנים, בא.ת. עמק חפר שבין חדרה לנתניה פועל פרוייקט קרקס יחודי שלאחרונה יצא לסיבוב הופעות עם המופע "Slow Release". לכאורע עוד חוג קרקס לילדים ובני נוער, ולמעשה מהפיכת תודעה מרתקת. בכתבה זו תמצאו ראיון עם שחר קמאי ואינס לורקה יוזמי ומנהלי "אקדמיית דרך הקרקס" שיחשפו את הגלגלים המניעים את התופעה.

המופע "מלכת השלג" עולה בימים אלו באוהל הקרקס של קרקס פלורנטין בכפר הירוק. ההוגות והיוצרות אורטל שלוש ונועה כהן שבתאי חושפות בראיון את אחורי הקלעים. מופע תאטרון קרקס ישראלי עצמאי לחלוטין ובלתי תלוי שמניעות ומובילות שתי נשים אדירות ומעוררות השראה.

אני בן 39. מחר אתחיל עשור חדש בחיי. אני על טיסה של איירפרנס בדרך לפאריס והמזל לצידי. אני ישוב בשורה 12 – שורה עם יותר מקום לרגליים ואפשרות להשכיב את הכיסא מעט ולישון. מצרך חיוני לאחר לילה של אריזות הציוד…

אבנר אייזנברג (Avner Eisenberg) המתגורר במיין בארצות הברית (Maine U.S.A) , משתמש בשם אבנר האקסצנטרי (Avner The Eccentric). ייתכן ואייזנברג מכנה עצמו "אבנר האקסצנטרי" כדי לבטא היטב את סוג הליצנות בה הוא עוסק ומכיוון שבחירת שם כגון "אבנר הליצן", יישמע דומה יותר לליצן שמחות ופחות לליצן תיאטרון מקצועי. אייזנברג הוא בעל תואר בוגר אמנויות B.A בתיאטרון מאוניברסיטת וושינגטון ובוגר בית הספר של ז'אק לקוק שם סיים את לימודיו בשנת 1974. אבנר מופיע מאז כליצן ובעיקר במופעי היחיד שלו Avner The Eccentric שנחל הצלחה רבה בברודווי בניו-יורק וברחבי העולם כולו, ו- Exceptions to Gravity איתה הופיע ברחבי ארצות הברית ובמדינות שונות ברחבי העולם.

בצומת בין רחוב נחלת בנימין לרחוב רמב"ם בתל אביב, באמצע הדרך בין שוק האומנים הססגוני לשוק הכרמל הצבעוני שוכן "פיטש" הקירקסנים המיתולוגי. אל פיסת הרחוב הסתמית הזו הגיעו במשך שנים כל יום שישי חבורת קירקסנים משוגעים לדבר (ומכורים) והפכו אותו לזירת קירקס מרהיבה.
כיום ה"ספוט" עומד שומם, אחד אחרי השני נטשו אותו הקירקסנים לטובת גדולים וקלים ממנו, אבל אין אחד שלא חקוקה לו בעצמות חוויה מוטרפת ובלתי נשכחת מהמקום הזה. ביקשנו מחבורת הקירקסנים שאהבה את המקום לכתוב על המקום המיתולוגי הזה.

בשנת 2000 עזבתי את ישראל ונסעתי לאירופה. נסעתי במטרה להפוך לאומן רחוב – ליצן. לא ידעתי כלום, לא ראיתי מופע רחוב בחיים שלי, ובכל זאת הרגשתי שלשם הכיוון.

הגעתי לאמסטרדם ויצאתי לרחוב. היו לי כמה מסכות של קומדיה דל ארטה, ופשוט התחלתי לאלתר איתן. זה היה נורא. לא היה לי מושג מה אני עושה. והתגובות היו בהתאם. או יותר נכון, פשוט לא היו תגובות. אף אחד לא שם לב בכלל שאני עומד שם בכיכר ועושה משהו. ההרגשה היתה נוראית.

לפני כחמש שנים סיימתי את לימודי בסמינר הקיבוצים כמורה מוסמכת למחול שם הכרתי את עומר דלומי, איש קרקס יקר וחרוץ, טייס בצה"ל, שלמד חינוך דמוקרטי. באותם ימים, כאשת קרקס אנרכיסטית משהו, שאוהבת נדודים ולא ממש רוצה לשבת במקום אחד, חשבתי לקנות אוטו קראוון. לעומר היה אחד כזה, שחשב למכור…

הבמה העגולה של לה רב ["החלום" בצרפתית] היא למעשה בריכה ענקית. ההופעה מתחילה ועץ שעשוי מברזל בגובה של 6 מטר עולה מן המים כשהוא מסתובב על צירו, ובמשך כמה דקות אני וקבוצה של 9 אקרובטים קרחים מטפסים, קופצים, וכמובן עומדים הפוך במגוון פוזיציות ובגבהים שונים. חזרתי לטפס על עצים.

קשה לי עדיין לקבל את העובדה שאני אמן מופיע שעובד ומתפרנס מקרקס,שאני באמת חלק מהעולם הזה שכאשר גיליתי אותו לראשונה,לפני קצת פחות מחמש שנים,הוא נראה לי כל כל רחוק קסום ומופלא.
בתור ילד מעולם לא לקחו אותי לקרקס ולמעשה מעולם לא ראיתי הופעת קרקס עד שבגיל 28 הלכתי עם אחי אמיר לקברט האף האדום ושם ראיתי לראשונה קטע אקרובטיקה אווירית.הנאמבר חבל של מיכאל פינקל פשוט הקסים אותי ועוד באותו הלילה החלטתי שזה מה שאני רוצה לעשות כשאהייה גדול.

ידעתי שהיא עשתה משהו כזה כבר קודם, אבל סנדרין היתה פשוט מין טיפוס אקסטרים שכזו. מכל כיתת 13 המופלאים שהיינו בקנאק (המרכז הלאומי הגבוה לאומנויות הקרקס בצרפת), סנדרין נחשבה תמיד להכי קשוחה שיש לה תעוזה ואומץ שמספיקים לארבעה אנשים לפחות. וכשהיא סובבה אלי את הראש באותו בוקר אביבי, בעודה מחזיקה את הטלפון ביד, כיסתה מעט את השפופרת ולחשה אלי "רוצה לעשות איתי טרפזים מתחת למצנחי רחיפה?"

שמי גילי קרן ואני ליצן .
זה נשמע קל, אבל לקח שנים להגיע להגדרה הפשוטה הזאת. הרבה שנים הייתי 'להטוטן', 'שחקן', או 'אומן קרקס'. (איזה פלצנות אה?).
למה ככה?
כי בארץ 'ליצן' היא כמעט מילת גנאי "מה אתה ליצן?" צעק עלי המ"כ בטירונות. "כן , המפקד הסמל" עניתי והוצאתי כרטיס ביקור.
לא חטפתי שבת, כי הוא פשוט לא הפסיק לצחוק איזה שבוע.